המסע שלנו הוא מסע מתמשך,
לא תמיד נצעד בו בקצב אחיד,
לפעמים נטפס,
לפעמים נעצור ,
לפעמים נשב לנוח לאגור כוחות חדשים.
קשה לנו לקבל עצירות במסע שלנו אבל העצירות האלה חיוניות לעיבוד המידע שאספנו, לגיבוש התובנות.
הלמידה החדשה שלנו מפגישה אותנו עם הבנות חדשות, לפעמים זה ידרוש מאיתנו לוותר על אמונות שהיו חלק מאיתנו ,
ככל שנתקדם במסע שלנו התובנות יגיעו לעיתים קרובות יותר,
כי אנחנו לומדות להתמסר לדרך.
זה מבלבל כי דווקא כשאת חושבת שעשית שינוי ואת צועדת בדרך החדשה, היקום יפגיש אותך עם סיטואציות שבהם תמצאי את עצמך חוזרת לדרך הישנה,
היקום בודק עד כמה הבנת , עד כמה הטמעת ובעיקר עד כמה את מאמינה בדרך החדשה ומבקש ממך בדרכו להוכיח,
אני פוגשת בקליניקה הרבה מטפלות ומאמנות שמפחדות שיגלו שהן לא חיות לגמרי את מה שהן מלמדות,
אני מחזירה אותן לכלים שלהן , מזכירה שהן בנקודת מבחן ושיש להן את כל הכלים לעבור אותה בהצלחה, הכלים שלהן.

במסע שלנו יש גם קשיים וגם חוויות טובות, גם סבל וגם התלהבות כמו בספר "ארנב הקטיפה" (של מרג'רי וויליאמס ) המספר על ארנב צעצוע מקטיפה המוענק במתנה לילד בחג המולד.
הארנב רוצה להפוך לארנב אמיתי ולומד כי יוכל להגשים זאת רק אם יזכה באהבתו של הילד.
יש קטע בו הארנב שואל את הצעצועים שעימו בחדר הילדים :
"זה כואב ?"
והסוס עונה – "לפעמים, כשאתה אמיתי , הכאב לא מפריע לך."
"האם זה קורה בבת אחת, כמו קפיץ שמשתחרר " המשיך לשאול, "או לאט לאט "
"זה לא קורה בבת אחת" ענה הסוס .
"זה תהליך. זה לוקח המון זמן. לכן זה לא קורה לעיתים קרובות לאנשים שנשברים בקלות.
עד שאתה הופך לאמיתי רוב השיער שלך נושר, העיניים נשחקות, המפרקים מדלדלים וכולך בלוי. אבל כל זה לא משנה, כי כשאתה אמיתי אתה לא יכול להיות מכוער, אלא רק בעיני אנשים שלא מבינים."

כל מה שבאת לעשות כאן הוא ללמוד לקבל אותך כמו שאת,
לתת לעצמך אישור על מי שאת,
לא להיות תלויה באישורים של אחרים ולאהוב אותך על מי שאת.
להפסיק לשים לעצמך גבולות ולצמצם אותך ואת הרצונות שלך,
רוב השיעורים שיגיעו אליך יעסקו בזה,
רוב הניסיונות שיגיעו לפתחך במציאות קשורים בזה.
התודעה היא זו שתעזור לך לראות אותם , ללמוד מהם ולתקן בך את מה שהמציאות שלך מנסה להראות לך.
התיקון הוא תמיד בך,
ליתר דיוק בתת המודע שלך.
המציאות בחוץ תשתנה כשתשני בפנים.