"לא מוציאים כביסה מלוכלכת החוצה"
אמרה לי סבתא שלי,
אין בית שלא היו בו סודות,
זה לא משנה אם הסתירו מאיתנו משהו כי רצו לגונן עלינו או כי לא ידעו לנהל איתנו שיחות קשות,
למדנו מזה שעל חלק מהדברים אסור לדבר.
ציפו מאיתנו בלי להגיד את זה לשמור סודות או ללמוד להעמיד פנים כאילו הכל בסדר.

הצורך לשמור סודות לימד אותנו 2 דברים:
1. אנחנו משקרים לאנשים שאנחנו אוהבים
2. חלקים מהחיים שלנו או בנו מבישים מכדי לדבר עליהם.

התבגרות בסביבה כזו גורמת לנו להיות דרוכים וערניים יותר (כי אנחנו מפחדים להגיד את הדבר הלא נכון או לחשוף משהו שמצופה מאיתנו לא לחשוף)
ההשלכות של זה הן שנתהלך בעולם בחשדנות,
אם ההורים שלנו שיקרו לנו (כי הם רצו להגן עלינו) נמחזר את אותה התנהגות במערכות היחסים שלנו,
יכול להיות שלא נאמין לבני הזוג שלנו ותמיד ננסה "לתפוס" אותם משקרים , יכולות להיות לנו בעיות אמון שיושבות על פחד נטישה שנרגיש שאנשים לא באמת אוהבים אותנו ובסופו של דבר יפגעו בנו.
אנחנו לומדים כילדים שמבוגרים משקרים זה לזה, הם מסתירים דברים, הם מכחישים דברים וכילדים אנחנו לומדים לא לסמוך.
כי אם ההורים שלך לא סומכים על אחרים אתה לומד גם לא לסמוך.
לסמוך זה אחד השיעורים החשובים ששינו את חיי
למדתי לסמוך על אחרים,
למדתי לסמוך על הילדים שלי שיתמודדו,
למדתי לסמוך על בן הזוג שלי ,
ולמדתי לסמוך על עצמי, שלא משנה מה יקרה אני אתמודד, ההבנה הזו מאפשרת לי לדבר על הכל, לא להסתיר , להיות מי שאני, כי אם אני סומכת עלי שאתמודד עם כל מה שיגיע אלי אין לי בעיה לסמוך על אחרים.

כמה את סומכת על אחרים?
כמה את סומכת עליך?
כמה את סומכת על הילדים שלך ?

איך הסודות בבית שלך השפיעו עליך?
איזה דפוסי חשיבה והתנהגות פיתחת ?
האם הם משרתים אותך או מעכבים אותך?

תלמד/י לסמוך על אחרים ועליך,
תוכלי להתהלך בעולם ממקום בוטח ושלו.

בא לך?

כאן כל הפרטים: קורס ENA