רבים מאיתנו בתור ילדים, למדו שאהבה היא מותנית.
כלומר, היינו צריכים לעבוד בשבילה:
היינו צריכים להוכיח שאנחנו טובים,
או שהיינו צריכים להתכחש לחלוטין לרגשות שלנו כדי להתמודד עם ציפיות הסביבה.
למדנו שאהבה או אישור הם לא דבר יציב ויכולים להשתנות בכל רגע,
בחוויה שלנו, יכלו לעזוב אותנו בכל רגע.
אז למדנו להציג את הצד שלנו, להסביר יותר מדי, להתנצל יותר מדי.
למדנו לעשות רציונליזציה של הלמה שלנו כדי לגרום לאדם אחר לראות את הצד שלנו בדברים כדי שלא ינטוש אותנו.

אז בכל פעם שאני שמה גבול או עושה משהו שעלול להתפרש לא טוב המוח שלי נואש להגן על האמת שלי,
כי הילדה הפנימית שבי מפחדת שזה לא מספיק טוב ושלא יאהבו את זה.

בפעם הבאה שאת מרגישה צורך להגן על הדעה שלך, המחשבה שלך או הבחירה שלך ולהסביר,
אני רוצה שתזכרי שאת לא צריכה להגן על הערך שלך. את לא צריכה להגן על האמת שלך.
את לא צריכה להתנצל על הגבולות שלך, הצרכים שלך, השאיפות שלך, החלומות שלך או הרצונות שלך.

והנה כמה תזכורות שחשוב לי שתדעי:
1. גבולות הם זכותך – אנשים שמאשימים אותך או מביישים אותך בגלל הגבולות שלך כנראה גם הם מתמודדים עם פחד נטישה.

2. המציאות והאמת שלך תמיד תקפה – פשוט כי חווית אותה.

3. אנשים משליכים את תחושת העצמי שלהם וכאב בלתי פתור על אחרים.

4. אנשים בעלי ערך עצמי גבוה מכבדים את הצרכים של אחרים – כי הם מכבדים את הצרכים שלהם.

מוכנה לנסות לשנות את האוטומט של המוח שלך להסביר?
רוצה לדעת איך עושים את זה?